המטבח הקווקזי

המטבח הקווקזי:

כשאני עוצמת את עיניי אני רואה את אימי ז"ל מבשלת מאכלים מהמטבח הקווקזי, אני רואה את אצבעותייה צובטות את הבצק לכיסוני הדושפרה/קורזה (קרפלך).

בשבילי המטבח הקווקזי מתחיל בזיכרונות על ילדות נפלאה, הרים גבוהים, ריח של יין תוסס בתוך הבית, ריח של צלעות כבש כמו שרק במטבח הקווקזי אפשר למצוא. בזיכרוני עולה תמונה של אימי ז"ל חוזרת מעבודתה בכרמים ובידיה עלי גפן גדולים ויפים, שתיכף נשטפו, נחלטו במים חמים ומולאו בבשר טחון ואורז. והפכו למאכל שנקרא דולמה. בושלו על אש קטנה ונאכלו בעודם בסיר, עד כדי כך היה טעמם מדהים.

אני יכולה עדיין להרגיש את טעמם של הבלינצ'ס, צ'יבורק בשר וצ'יבורק ירק (צ׳ודו) שטוגנו עד לצבע זהוב. צבע שרק אישה שגדלה בבית עם מטבח קווקזי יכולה להשיג. אני יכולה להריח את אדי ה–יפרחי (כרוב ממולא) המשובח שהתבשל לאט בסיר גדול על פתילייה. גם לכבוש ירקות אימי ז"ל אהבה, ובצנצנות גדולות: עגבניות ירוקות, כרוב, חצילים קטנים. כל ירק וטעמו הייחודי.

ביתנו היה רוחש וגועש כל ימות השבוע, בני משפחה וחברים. שולחן ארוך נפתח במרכז החדר ועליו מטעמים מהמטבח הקווקזי. ירקות ועשבים טריים, דגים מלוחים או דגים שנכבשו, יובשו והוגשו כמנות פתיחה, עם וודקה ויין ביתי, ירקות כבושים, מאפים מהטאבון, ממולאים ולבסוף – שיפודי ברזל גדולים עם בשר כבש, עוף, בקר, דגים וירקות למיניהם שנצלו על גחלים. ובבית שמחה וצהלה.